ארצנו הקטנטונת חזרה לשיגרה אחרי "עמוד ענן", והגיע הזמן שגם אני.
לפני שלושה חודשים בערך, כשחזרתי מטיול הקיץ שלי, הייתי בתנופה גדולה. מוכנה לעשות ולהתקדם ולהתסער על כל מיני יעדים שהצבתי לעצמי לקראת השנה החדשה. עם הרבה מחשבות על העתיד והרבה רצון לתכנן תוכניות ולבחון איפה אני עומדת ולאן אני רוצה להגיע. אבל קרה משהו, ובעקבותיו כל התוכניות שלי התבטלו.
מאז ועד עכשיו כמעט, ישבתי בבית. נחתי, התאוששתי. הכל בסדר עכשיו. אבל כבר תקופה ארוכה שאני לא יוצאת, ולא מצלמת. וזה מציק לי. כל התנופה שלי נבלמה.
כבר היו לי תקופות כאלה, ארוכות, שבהן לא צילמתי הרבה, אם בכלל. בדרך כלל בגלל עומס גדול, או פשוט חוסר מוזה. יהיו בוודאי עוד תקופות כאלה. אבל הפעם זה היה שונה – כי כן רציתי לצאת. הו, כמה רציתי לצאת! ולצלם, ולנסות את הגאדג'טים המפגרים שקניתי לעצמי בטיול. ובמקום זאת, ישבתי בבית.
בסוף השבוע האחרון סוף סוף מצאתי תירוץ לצאת ולצלם: מסיבת רחוב שינקין (לחגוג את סיום השיפוצים). ידעתי שיהיה צפוף ודחוק, ובכל אופן רציתי. רציתי להיתקע בין מיליון אנשים, ולשמוע מוסיקה בפול ווליום, והכל מסביבי צבעוני ועירני. צילמתי מאה תמונות סתמיות לחלוטין, ועדיין הייתי מבסוטה עד הגג. צילום – אני חוזרת!
***
החבר'ה המגניבים האלה הם "בלקן במחסן", שצעדו הלוך ושוב לאורך הרחוב וניגנו לנו ועשו שמח. התמונה לא בדיוק כך במקור, חתכתי אותה כה וכה, וגם הפכתי לש"ל.
צולם ברחוב שינקין, תל אביב, נובמבר 2012.
לייק!