לפעמים הרגשות מתערבבים, ואני לא בטוחה אם אני מרוצה, או שבכלל משהו מטריד אותי, ובסוף אני נשארת בעיקר… מבולבלת.
בסופו של יום מבולבל שכזה, אחרי הרבה שעות חסרות מנוחה, הזכירו לי שבחוץ יש ליקוי ירח. אני מאד אוהבת את חקר החלל והאסטרונומיה וסיפורי כוכבים ואת הירח, וקצת הצטערתי שלא נערכתי לזה מראש. אחרי הכל, זה לא קורה בכל יום… אם הייתי מפוקסת מספיק, הייתי מזמינה מראש כמה חברים אלי למרפסת, לשבת ולפטפט עם יין טוב ולהנות מההצגה הכי טובה בעיר. פחדתי שהחמצתי את ההזדמנות ושהליקוי תכף מסתיים. אבל אחרי רבע שעה הבנתי שטעיתי, ושיש עוד הרבה זמן, ושאת החברים הטובים אני אזמין לליקוי הבא וזה לא כזה נורא, ובעצם אני יכולה לשבת בשקט על הספה שלי במרפסת ולהנות מהנוף. כן, צריך גם לזכור להנות.
הרכבתי את המצלמה על החצובה, עם עדשת טלה, וניסיתי לצלם. בכל פעם שיניתי את החשיפה וההגדרות, ואחרי עשרות נסיונות גם יצאו כמה תמונות מיוחדות שמאד אהבתי. כשהסתיים הליקוי ערכתי את התמונות בתוכנות גרפיות כדי לשפר את תנאי התאורה ולחתוך ולמרכז. לא הכל חד וברור, לא תמיד בחרתי את ההגדרות הכי נכונות, וזו לא העבודה הכי טובה שלי, בוא נגיד ככה. אבל מה זה משנה? יש בהן איזשהו קסם.
ליקוי ירח… כל כך יפה בעיני. אני אוהבת את פני הירח, ואת המכתשים, בכל לילה שהוא. להרים את העיניים למעלה ולדמיין שאני מבקרת בים השלווה. אבל הלילה צפיתי (בסבלנות לא אופיינית לי) שעה שהחבר הקטן והצחיח שלנו שוקע בצללים, ואז מושך את עצמו במהירות אל האור. קסם. בסופו של דבר ישבתי בחוץ כשלוש שעות, והרגשתי השתפרה פלאים.
***
צולם מכדור הארץ, בלילה שבין 15 ל16 ביוני, 2011.
יפייפה