הצום עבר בשלום.
קראתי ספר, והוא היה מוזר. זה ספר שקיבלתי במתנה לפני כך וכך שנים, ולא קראתי עד היום. נתנה לי אותו מישהי שעברה בחיי פעם, וחיבבתי מאד, אבל כנראה כבר לא אפגוש שוב. אז כנראה שהספר הזה נקשר במחשבתי אליה, וכך, עטוף בזיכרון זה, הוא נותר על המדף בבית ההורים, רחוק ממני. שבוע לפני יום כיפור הבחנתי בו, והחלטתי שזה הזמן הנכון. אני לא כ"כ אוהבת את הביטוי הזה, "סגירת מעגל", אבל אפשר לומר שהייתה כאן מעין סגירת מעגל: משהו שנותר פתוח, משהו שחיכה לקרות, וחיכה וחיכה, ורק עכשיו מילא את תפקידו, ורק עכשיו ניאותה המחשבה להתפנות אליו ולעסוק בו.
כל השבוע קראתי אותו, וסיימתי ביום כיפור. בהתחלה הוא היה מעניין ומיוחד, אבל בהדרגה שינה את עורו ופנה לכיוונים לא ברורים ולא אהבתי אותו כלל. כשסגרתי אותו תהיתי, מדוע היא אהבה אותו. ומדוע חשבה שאוהב אותו גם. ועוד תהיתי, עד כמה זה מוזר, שאנשים נותנים לנו במתנה ספר שהם אהבו, וכמה מעצמם הם מקפלים בין דפיו. ואולי זה להפך, אולי הוא ניתן כדרך אגב, ודווקא אני היא זו ששזרה בו משמעות שאיננה.
***
בתמונה: פנורמה של הקלמבריום (חדר גדול ועגול ששימש שובך יונים) העתיק בחרבת מדרס, באיזור בית שמש. צולם בינואר 2013.