היום ט"ו באב, ובחרתי לכם סיפור אהבה לא רגיל.
לפני הרבה שנים ג'ון אונגר וארוסתו לקחו יחד גור כלבלבים וקראו לו שפ. זמן מה לאחר מכן השניים נפרדו, הבחורה עברה למדינה אחרת. שפ הכלבלב נשאר עם ג'ון, עודד אותו בזמן המשבר האישי ועזר לו לצאת מהדיכאון. עם השנים הפך לחברו הקרוב ביותר.
לפני כשנה, שפ כבר זקן מאד בן 19, סבל מדלקת מפרקים שגרמה לו כאבים והקשתה עליו לישון ולאכול. הוטרינר המליץ להרדים אותו. אבל ג'ון סרב לוותר, ולכן מדי ערב לקח את שפ לאגם סופריור הסמוך, והיה מחזיק את הכלב בזרועותיו בתוך המים, המים החמימים הרגיעו את שפ, והוא היה מצליח להרדם.
ערב אחד הצטרפה אליהם ידידה של ג'ון, הצלמת האנה סטונהאוס הדסון, וצילמה את השניים צפים יחד באגם. הנה התמונה:
http://www.johnandschoep.com/about-john-schoep/
היא העלתה את התמונה לפייסבוק שלה ותוך זמן קצר זכתה למאות אלפי שיתופים. למעשה זה הציל את חייו של שפ, הרבה מאד אנשים התרגשו מהסיפור ושלחו לג'ון תרומות של כסף ומתנות כדי לעזור לשפ להחלים. בעזרת הכסף ג'ון יכול היה לממן טיפולים יקרים לכלב. הוא גם קיבל חפצים כמו כלי גבוה לשתייה ולאוכל כדי שלא יצטרך להתכופף כדי לשתות ודברים כאלה. ומצבו של שפ באמת השתפר.
הנה כתבה בהרחבה גם בעברית: http://news.walla.co.il/?w=/10/2571116
ג'ון פתח עמוד פייסבוק ובו הוא שיתף כמעט מדי יום תמונות של שפ, מטייל בגינה או בים, דוחף את האף לפרחים, מרחרח צב, מנמנם על השטיח, משתזף בשמש, ושאר דברים חמודים. ג'ון היה מוסיף גם קצת סיפורים על מעלליהם לאותו היום, תמיד כתב בחיוביות רבה ובכנות, וכל הזמן הזה המשיך לקבל אלפי תגובות חמות מגולשים שהעריכו את מסירותו ורצו בטובת הכלב. זה היה מקסים ממש, גם אני עקבתי אחרי העמוד ונהניתי לצפות בעידכונים על הכלב הזקן שהתמלא באנרגיות חדשות. לפני כחודש בדיוק ציינו השניים את יום הולדתו ה20 של שפ, וג'ון העלה תמונה של שפ חבוש כובע יומולדת וזולל בהנאה ארוחה טעימה שקיבל לכבוד יום הולדתו:
ו… זהו. אתמול כתב ג'ון ששפ נפטר. הוא לא הרחיב, רק כתב בקצרה שקשה לו לנשום, ושיחזור לכתוב מאוחר יותר. על ההודעה הזו קיבל עד כה כמעט 80,000 תגובות ניחום ועידוד. זה סופו של הסיפור היפה הזה, ואפילו שלא יכול היה להיות לו סוף אחר, זה עדיין עצוב.