השבוע היה שבוע קשה ועמוס. גם שבוע הבא יהיה. הותקפתי מכל הכיוונים: עבודה ועוד עבודה, מכונת כביסה מקולקלת שצריך להחליף, הפקה של אירוע משפחתי קטן. בקושי ישנתי. אפילו לא בסופ"ש.
במוצאי שבת הלכנו להפגנה בכיכר המדינה, ובקושי החזקתי מעמד על הרגליים (אבל החזקתי). היום כבר נשברתי קצת, כאב לי הראש, ורוב היום היה לי קשה לנשום (אלפי אנשים בכיכר, כל החול והאבק עלו למעלה ומילאו את האויר). אפילו לא הספקתי לבדוק האם התמונות שצילמתי בעצרת יצאו טוב (אני חוששת שהרוב לא).
גם השבוע הקרוב יהיה כזה: עבודה ועוד עבודה, לימוד חומר חשוב, עוד אירוע משפחתי קטן, ואיזה נושא אישי שאני צריכה לפתור. אני תמיד כועסת על עצמי ברגעים כאלה, שלקחתי על עצמי יותר מדי. מקננת בי ההרגשה שאני לא אחזור לקצב נורמלי עד חודש לפחות. מתי אוכל לקחת חופש?
יש פן חיובי מפתיע בכל העסק: למרות העומס והעייפות, אני לא מדוכדכת, ולא עצובה. באופן מפתיע, אני מקבלת את המצב, אני מתמודדת עם המטלות שלי אחת אחת, עד כמה שאני יכולה. ואני לא שוכחת שהגלים אמנם גבוהים עכשיו, אבל הם ירגעו בסוף.
אני פשוט צריכה להחזיק מעמד עוד קצת.
***
התמונה צולמה בחוף תל אביב יפו, יוני 2007.