לפעמים אני פשוט לא מבינה אותה.
נסענו להר הצופים, לראות את תערוכת הגמר של בוגרי בצלאל. לא סקרנו את כל המחלקות, בעיקר את תקשורת חזותית, צילום, ועיצוב תעשייתי. רוב העבודות לא דיברו אלי בכלל. חלק היו יפות מאד בעיני, מעטות מעוררות מחשבה. לא יודעת מה זה אומר. על הפרויקטים, עלי. אולי באתי עם ציפיות גבוהות מדי, אולי עם ידע מועט מדי באמנות. האם זה משנה? כנראה שלא. שורה תחתונה, בסופו של דבר התרכזתי בעיקר בקומפוזיציה של חדר מדרגות.
היו כמה עבודות שיצרו אצלי את הרושם שבעליהן לא התאמצו כלל. לא מתחו את הגבולות, לא ניסו משהו חדש, לא איתגרו את עצמם. אולי תגידו שזה לא הוגן מצידי לחשוב כך, כי אני לא באמת יודעת. אבל ככה הרגשתי. וכי האם אוכל לעשות עבודה טובה יותר מהם? ממש ממש לא בטוח. אני לא מתיימרת. אבל איפשהו בפנים… הייתי רוצה לנסות. לא לנסות להיות יותר טובה מהם, לא לזה הכוונה; אלא לנסות לאתגר את עצמי. ליצור משהו שאני לא מכירה. לא סתם תיעוד שגרתי של היום יום, או טיול לקצה של הרחוב. אלא לצאת למסע צילום אמיתי; עם כוונה לחקור משהו, לבחון, לגלות. לשער השערות ולהסיק מסקנות. לקבל פידבקים ולהשתפר. אני סקרנית אם אגיע לזה פעם. צריכה רעיון. הממ.
***
צולם במסדרונות בצלאל, ירושלים, יולי 2011