אתמול הסתיימה עוד שנה. היום מתחילה חדשה.תמיד לקראת היום הגדול אני שוקעת בהרהורים. על השנה שהייתה לי, על השנה שתהיה לי. מעין חשבון נפש קטן, אם אפשר לקרוא לו כך. השנה אני מגלה שהוא קצת מסובך, קצת מסתעף, קצת נמרח יותר מדי זמן. נראה שיש לי הרבה מה לעבד.
הרבה דברים קרו השנה. דברים טובים מאד, דברים רעים מאד. זו הייתה שנה מלאת התרחשויות, בניגוד לקודמתה האפרורית. אני מרוצה להיות בתנועה, להתקדם. טוב לי ככה. אני שמחה מכל השינויים שעברתי, אלה שינויים בכיוון הנכון. למרות שלא הכל מושלם, זה ברור. בכל אופן כואב פה ושם. אבל הסך הכל הכללי – חיובי. וזה תמיד כיף לסיים שנה במאזן חיובי.
מה שבטוח, חזרתי לצלם השנה. זה פלוס גדול. עברתי עכשיו על הספריות מהשנה האחרונה, וחיפשתי מה לשים פה. בסוף בחרתי תמונה שצילמתי השנה ושאני מאד אוהבת. אחת האהובות עלי ביותר השנה, למעשה. יכול להיות שהיא תראה לכם סתמית, אבל בעיני היא מושלמת. כן, בדיוק ככה, עם הדוק האפרורי הזה. צילמתי אותה בשעה מוקדמת מאד (מאד!) בנסיעה לשדה התעופה, ללוות את אחי. השמש עדיין מתעוררת , השמיים עדיין לא כחולים מספיק. מאד אוהבת.
—
אני מרגישה צורך עז להציב לעצמי יעדים לשנה החדשה. הרשימה לא יכולה להיות ארוכה מדי; אחרת לא תהיה ריאלית, ואני סתם אתאכזב שאני לא מצליחה. כבר טעיתי בזה בעבר. שניים שלושה רעיונות חדשים כבר צפים לי בראש. עוד שניים התחלתי השנה ואמשיך לשנה נוספת. עוד אחד נגרר כבר כמה שנים, וצריך להתחיל אותו כבר. בטח ייקח לי עוד חודש חודשיים לסגור את הרשימה הזו, אבל זה יגיע. אני מתרגשת.
***
התמונה צולמה במהלך נסיעה ללוד, בינואר 2011.