שבוע שעבר היה עמוס באירועים ומפגשים והופעות.ביום שני בערב נסענו לערב הגאלה של הלל, בנמל תל אביב, וראינו את עידן רייכל בהופעה. ההופעה הייתה מעולה ומאד נהננו, גם מהמוסיקה וגם מהשואו. הכל מתוקתק, האוירה והתאורה והתפאורה. חבל רק שהסאונד פישל. בכל מקרה – צילמתי תמונות שהייתי מרוצה מהן.
במהלך ההופעה הייתי קצת מוטרדת מהאור הרב שבקע ממסך המצלמה שלי. יש בזה משהו מטעה – הוא גורם לתמונות להיראות בוהקות ומרהיבות, אולי יותר מכפי שהן באמת. ואכן כשחזרתי הבייתה, חלק מהתמונות נראו אחרת מכפי שנראו על המסך הקטן בזמן ההופעה. בודדות אפילו היו לא בפוקוס, משהו שלא הבחנתי בו כלל בעת שצילמתי, למרות שבדקתי. אמנם תנאי התאורה היו קשים, והמצלמה התקשתה לא אחת להתמקד מהר מספיק כדי לתפוס את הרגע. אבל העניין הוא שדווקא בדקתי. בזמן ההופעה, זה נראה לי בסדר. ובבית, התברר שזה לא. קצת מאכזב.
ואגב פוקוס, היום בבוקר מצאתי כתבה חמודה על מצלמות פלנאופטיות – מצלמות שמצלמות את אותה התמונה בהמוני איזורי מיקוד שונים, ואחר כך אפשר לבחור אחד מהם. כל בחירה תתן תמונה קצת שונה. האם להתמקד על הבנאדם בחזית? או דווקא על העץ ברקע? לא חייבים להחליט בזמן הקליק – אפשר לחזור הביתה ולבחור את הפוקוס שרוצים בשלב מאוחר יותר. נשמע כמו אחלה גימיק. יש כבר חברה שמפתחת את הטכנולוגיה, אבל היא בשלב יחסית התחלתי, והמוצר מאד מאד יקר, אז אני מרשה לעצמי להניח שמצלמות כאלה לא יצטרפו לשוק בקרוב. מה גם שבמצבן הנוכחי הן לא כל כך מתאימות לשוק הביתי אלא אולי לצלמים מקצועיים, כי סך הכל בנאדם ממוצע מצלם על אוטומט ומעדיף שלא להתעסק שעות עם התמונות אחר כך בבית. בכל מקרה, מעניין מאד לקרוא. הנה עוד כתבה אחת.
ועוד אגב פוקוס – אני לא. כלומר אני לא בפוקוס. מקווה להתמקד מחדש לפני יום ההולדת שלי בשבוע הבא.
***
צולם בהאנגר 11, נמל תל אביב, יוני 2011.