היום רציתי להגיע לצד השני של העיר.
היה שבוע קשה וגם הייתי קצת חולה, לכן חיכיתי לסופ"ש לצאת החוצה ולהתאוורר, לרכב קצת ברחבי העיר ולהנות מהחיים בחוץ. אתמול מישהו פירסם בפייסבוק שהוא מוכר כל מיני דיסקים ותקליטים אצלו בחצר. אני מאד אוהבת ללכת למכירות כאלה, וחשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לנסיעה נעימה באפניים. אבל הצצה חטופה במפה הראתה שהוא גר רחוק, מאד רחוק. עדיין לא ניסיתי אף פעם לצאת לנסיעה כל כך ארוכה, ואני לא בכושר בשביל נסיעה כזו ארוכה. בפעם האחרונה שניסיתי, הרגשתי רע פיזית, המאמץ היה גדול עלי. אז נכון שמצב הכושר שלי השתפר מאז, אבל עדיין, זה היה מרתיע. בסוף החלטתי לצאת בלי התחייבות – נגיע? יופי, נקנה דיסקים. נתעייף באמצע? גם טוב, לפחות נהנה מנסיעה קלילה ביום יפה. תכננתי מסלול קל, בלי יותר מדי עליות, בלי לחץ של זמן. אמנם הוא לא היה המסלול הקצר ביותר ליעד, אבל רציתי להנות מהדרך.
וככה נסעתי, דרך השדרה, ודרך הכיכר, ודרך הים, ודרך סימטאות נווה צדק, ופלורנטין. מאד נהניתי מהנסיעה, רוב הזמן. עשיתי הפסקה בים (אבל אי אפשר היה לראות את הים, מרוב שהיו הרבה אנשים). בדרך חשבתי על העיר ועל המסלולים בתוכה. אני מכירה היטב את כל הרחובות הגדולים והמפורסמים, אבל רק היום הרגשתי שיש לי תמונה כללית, שאני יודעת איזה רחובות מתחברים לאן, ואיפה. לא לראות במפה, אלא לראות בעיניים, את כל הסימטאות הקטנות והשקטות והחיבורים המתחבאים של העיר.
ובסוף אפילו הגעתי ליעד, וקניתי לי דיסק אחד שמזמן רציתי לקנות (ג'יל סקוט! ואני גם מאזינה לו עכשיו). חזרתי עם לא מעט חבלות קטנות ושפשופים, אבל הפקתי הרבה לקחים מהמסע הזה: איזה תיק לבחור, איזה נעליים, איזה כובע. עד הפעם הבאה.
***
צולם בתל אביב, יוני 2011.