איזה בלאגן עם מזג האויר. היום בבוקר עמדתי בתחנת האוטובוס בגשם. עם מעיל. בערב חזרתי הבייתה בחולצה קצרה עם המעיל ביד. מה הולך פה? הגוף שלי מבולבל לגמרי. אני מרגישה טוב אבל האף שלי משוכנע שהוא עדיין מצונן מאז פסח. קר לי אבל חם לי. ידידי א' שאל אותי היום אם לדעתי זה היה הגשם האחרון העונה. אני רוצה להגיד שכן, אבל אני לא יודעת; הרי גם שבוע שעבר חשבתי שזה היה הגשם האחרון… אני תוהה אם שנה הבאה נחזור לאיזון כלשהו בין העונות, או שכך זה יהיה מעתה והלאה.
התלבטתי איזו תמונה לשים הפעם, בסוף בחרתי תמונה של גשם. צילמתי אותה בסוף מרץ, בזמן שצעדתי בסערה למבחן חשוב. התכופפתי במעין פיתול בלתי הגיוני כדי להוציא את המצלמה מהתיק תוך כדי שאני מכסה עליה עם המטריה, והבזקתי כמה תמונות זריזות. לא כל כך יכולתי לראות מה אני מצלמת, זה היה יותר עניין של… הרגשה.
דקות ספורות לאחר מכן נרטבתי כולי בגלל נהג חסרי התחשבות שנסע קרוב מדי למדרכה והתיז לכל עבר. זה היה נוראי. המצלמה, למזלי, כבר הייתה ארוזה בחזרה בתיק הגב שלי, אבל בזמן המבחן ישבתי עצבנית, רטובה ורועדת. מוזר שנזכרתי בכל זה עכשיו, רק מלהסתכל על תמונה. גם היום, בעידן שבו רובנו מצלמים מאות תמונות בשנה, יש תמונות מסוימות שמצליחות להזכיר לנו חוויה שעברנו, ולא רק את החוויה – גם את הלך הרוח.
בכלך מקרה, היום דווקא היה לי יום טוב, אז אני יכולה להניח לזכרון של החוויה הלא נעימה ההיא, ולסיים את היום בחיוך 🙂
***
צולם בדרך נמיר בתל אביב, מרץ 2011.